האתר לקורס מ"כים
איך היית מתארת את החוויה שלך בקו"ם?
"נראה לי שזו הייתה החוויה הכי משמעותית ובונה שהייתה לי כל החיים.
אנשים שחשבתי שאני לא אכיר בחיים, דברים שחשבתי שאני אף פעם לא אעשה.
חוויה משוגעת, מטורף, כל יום היה משהו אחר.
וחשבנו בהתחלה 'טוב, עד שנעבור את כל הדברים האלה וזה יעבור לאט', ככה זה טס, פתאום לעמוד בלטרון."
מה היה רגע השפל שלך בקורס?
"היה לנו שבוע שטח אחרי שבוע שטח, ואת תמיד צריכה להרים את כולן.
את בעצמך מתבאסת כי את סוחבת וכבד לך ואין מישהו אחר שיעשה את זה.
את לומדת איך להיות עצמאית, איך להניע אנשים ולהמשיך ולשמור על זה וזה הכי קשה."
איזה רגע היה הכי משמעותי בשבילך בקו"ם?
"לעמוד בלטרון. אני זוכרת שהיינו בטקס סיום של נוב' 18 ודיברנו על כמה רחוק זה ממנו, היינו באמצע הטירונות ולא ראינו את הסוף. פתאום לעמוד בלטרון ולדעת שיום אחרי את לא רואה יותר את המחלקה, את לא רואה יותר את הסגל ועם כמה שזה היה עצוב זה גם הכי משמעותי, יריית פתיחה למה שעומד להיות, לתפקיד בתאכלס."
תאיר גנון
עפר איפרגן
איך היית מתארת את החוויה שלך בקו"ם?
"חוויה מאתגרת וממש מלמדת. בנוסף זאת הייתה חוויה מאוד אינטנסיבית, את כל הזמן בשטח וסוגרת הרבה שבתות
אבל בסופו של דבר זו חוויה טובה, נהנתי מאוד, הייתי חוזרת על זה עוד פעם."
מה היה רגע השפל שלך בקורס?
"הייתה תקופה שהצוות התחיל לדעוך לאט לאט, ובאיזשהו שלב כל פעם שעליתי לחדר זה היה לראות את כולן בוכות.
ובהתחלה אני הייתי בסדר אבל בסופו של דבר את לא יכולה תמיד להרים את כולן וזה משפיע על האווירה."
איזה רגע היה הכי משמעותי בשבילך בקו"ם?
"ההתנסות ההדרכתית שלי הייתה להעביר סיור בהר הרצל למחלקה, ההתנסות הכי ארוכה שניתנה למישהי במחלקה. ממש נהנתי לעבוד על זה, ישבתי הרבה עם המ"מ והמש"קית חינוך לפני בשביל לעבוד, פגשתי כל מיני אנשים, שמעתי על מיני סיפורים שבסופו של דבר הכנסתי לסיור והתוצאה הייתה ממש ממש טובה, כולן התרגשו ובסופו של דבר גם קיבלתי על זה ציון טוב."
ליאור לויאן
איך היית מתארת את החוויה שלך בקו"ם?
"זאת הייתה חוויה מאוד מאתגרת, למדתי כלכך הרבה דברים.
לפני הקורס מ"כים לא האמנתי שאני אגיע למקום שאני אעבור בו תהליך כלכך משמעותי בזמן קצר."
מה היה רגע השפל שלך בקורס?
"אני תמיד עם רעל בעיניים וביום הראשון של הצמד חוליה נפצעתי כשהקמנו צילייה מבזנט ופטיש 5 .
היה לי חתך מאוד עמוק ויצאתי לפינוי, בבית חולים עשו לי ניתוחון עם הרדמה ולאחר מכן יצאתי הביתה, ככה שיצא שפספסתי את כל הצמד חוליה.
כלכך התבאסתי על זה שכל שאר החיילות ביחד ואני לא מרגישה טוב, היה לי קשה אפילו להתלבש ובכל דבר שרציתי לעשות הייתי צריכה שיעזרו לי. ובקורס כשכולן יצאו עם נשק הביתה אני היחידה שהייתי צריכה לאפסן אותו והרגשתי מובדלת מהאחרות."
איזה רגע היה הכי משמעותי בשבילך בקו"ם?
"לקראת הסוף כשאני מסתכלת על כולן ועל כל החוויה שעברנו.ורגע השיא היה בלטרון, כשאנחנו עומדים בטקס וכל ההורים מסתכלים עלינו ומוחאים לנו כפיים. פתאום הרגשתי כמה כל החצי שנה הזאת משמעותית, ולא באמת חשבתי שבתקופת זמן כזאתי אני אגיע לצבא ואשנה משהו בי. אני יכולה להגיד לך שלפני הצבא הייתי אדם מאוד לחוץ ולא חשבתי שאני צריכה לעבוד על זה ולשפר,אבל המפקדת שלי נתנה לי הרבה כלים ועזרה לי. כמובן שאת הדבר האמיתי אני אחווה בשטח, אבל את הכלים קיבלתי בקו"ם"